top of page
title print 2.jpg

"היום שאחרי", 141 עמודים, הוצאת "הדרה מיוזיק" 2025 (שירה ומאמרים על מהמורות)

"היום שאחרי" הוא ספרה החמישי של הדרה לוין ארדי. זהו ספר שירה המשלב גם פרוזה הגותית, מסאית וביקורתית. על מצע לשוני ותוכני עשיר ומרובד, מהתלמוד עד ייטס ובוקובסקי, מקֹהלת עד סם האריס וכריסטופר היצ'נס – הספר מתעמת, מפרק ובורא רעיונות והגיונות על מצבו של האדם ומצבה של האנושות, ועל המתח הנצחי (והנבזי) שבין האישי־מאוד לבין הכלל־אנושי, בין הזהות הפרטית (והסודית) לבין הזהות הנבחרת, בהעדר בחירה חופשית. 

​​​

הדרה מרחיבה את גבולות השיח, מערבבת סוגות, ומשתמשת בכתיבה כמרחב שבתוכו ניתן לומר "דברים שאסור ואי־אפשר" על סוגיות קיומיות, אישיות, חברתיות ומוסריות; על השימוש המניפולטיבי והסמוי בסוגי כוח שונים (יופי, כסף, מילים ונדל"ן), על בדידותו של החורג מן הקונצנזוס, על אוזלת ידו של הפרט מול עיוורונו ועריצותו של ההמון, על עריצותה של המוסרנות האופנתית לשעתה ועל הצד האפל של רעיונות "טובים".  "היום שאחרי" התחיל להיכתב מיד אחרי צאת ספרה הקודם "השנים העצובות", נקלע לסערת הרפורמה המשפטית ולעין המלחמה, ומתייחס גם אליהם באורח החורג מהשיח הציבורי הפופולרי (בכל הצדדים).

שער ראשון: רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אָמְרָה קֹהֶלֶת  *  שער שני: קצרים ומלכודות  *  שער שלישי: טרוף־טורפתי  *  שער רביעי: כל השפות זרות

שער חמישי: הקריסה - פָטָה מוֹרְגָּנָה שֶׁל אֶפְשָׁרוּיוֹת  *  שער שישי: וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת - מאמרים על מהמורות

 

למאמר "גרעין של אמת בתוך מסה של רעשים", ולרשימת מאמרים ב"זמן ישראל".

"זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר, זֶה שֶׁיּוֹצֵא לִי מַר, מֻכָּר וְזָר, נִפְרָד מֵרֵאשִׁיתוֹ, זֶה שֶׁיּוֹצֵא לִי הַמּוּבָן מֵהִפּוּכוֹ, שֶׁכָּל מָה שֶׁאַגִּיד בָּעֵת הַזֹּאת - דִּינוֹ לְהִשְׁתַּרְלֵל עַל לְשׁוֹנָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, לְהִסְתַּבֵּךְ עַל אָזְנֵיהֶן בְּלִי דִּין וּבְלִי מִדָּה. זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר, זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר, וְכַמָּה עוֹד, בְּתַחְבּוּלוֹת, בְּרַעַשׁ נוֹרָאוֹת, לוֹמַר דָּבָר כְּדֵי לִחְיוֹת"  ("היום שאחרי").

"כָּל נִסָּיוֹן לְתַקֵּן אֶת יֵצֶר הָאָדָם, לְהַפְרִידוֹ מִן הָאַקְלִים אוֹ לְהַטּוֹתוֹ מִן הַמִּלְחָמוֹת, לְחָסְנוֹ מִפְּנֵי מוֹתוֹ, לַחֲזוֹת אֶת עֲתִידוֹ, לְבַטֵּל אֶת הַמֶּתַח שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לְסַמֵּם אֶת דַּעְתּוֹ בְּמִלִּים, בְּמוֹעֲדִים וּבַחֲגִיגוֹת, לִגְאֹל אֶת הַחַיִּים מִכַּלְכָּלָתָם וְאֶת הַכַּלְכָּלָה מִקַּלְקָלָתָהּ, בְּמַדָּע אוֹ בִּבְחִירוֹת, לְפַתּוֹת אֶת הַתַּאֲווֹת בְּמִגְדָּלִים וְהַבְטָחוֹת, בְּזָהָב וּבְרַעֲיוֹנוֹת, כָּל נִסָּיוֹן לְהַשְׁבִּיחַ וּלְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָמוֹת טוֹמֵן בְּחֻבּוֹ גַּם אֶת הָאָסוֹן הַבָּא עַל כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וְאֶת סִבְלָהּ. הַסּוֹף הַיָּדוּעַ מֵרֹאשׁ הוּא בִּלְתִּי נִמְנָע לְעֵת עַתָּה". ("היום שאחרי", עמ' 112)

 

"וְהַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא, אִם לֹא יִדֹּם, יֻכְרַז כּוֹפֵר, לֵיצָן, פִּשְׁפֵּשׁ־אָדָם, רָאוּי לְגֵיהִנּוֹם, לְקוֹל צַהֲלוּלֵי הַבּוּז הַמְּאֻחָד שֶׁל הֶהָמוֹן וְהַהֶגְמוֹן וְהַבּוֹן־טוֹן, אֲשֶׁר עָנָה בְּמַקְהֵלָה כְּאוֹטוֹמָט לְאֵיזֶה בְּרָיֶאן־כּוֹכָב־עֶלְיוֹן. ("היום שאחרי" עמ' 81)

אז למה סֵפר?

 

"מֵרֹב נוֹאָשׁוּת, מֵרֹב אֱנוֹשׁוּת, מֵרֹב עֲיֵפוּת, מִתּוֹךְ יָהֳרָה, מִתּוֹךְ זְהִירוּת, מִתּוֹךְ פַּחְדָנוּת, וּבְעִקָּר מִתּוֹךְ הֵעָדֵר הִתָּכְנוּת כַּלְכָּלִית עֲמֻקָּה, כְּלוֹמַר, כִּיסִים עֲמֻקִּים לִרְוָחָה, כְּלוֹמַר גַּב, כְּלוֹמַר רְוָחָה, כְּלוֹמַר מַאֲחָז קִיּוּמִי כָּלְשֶׁהוּ כְּדֵי לָצֵאת נֶגֶד הַכְּלָיָה וְהַטִּמְטוּם וְהָאֵימָה, בְּלִי מוֹדֵל מַשְׁמָעוּתִי לְתִפְאָרָה שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמֶּנּוּ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת, כִּי כָּל פַּעַם שֶׁהָלַכְתִּי אֵצֶל הַמְּאוֹרוֹת, נוֹאַשְׁתִּי מְאוֹד, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְחַשֵּׁב מַדָּעִים וְהִתְנַהֲגוּיוֹת, הַמִּשְׁתַּנִּים הָיוּ רַבִּים מִדַּי, הַנְּסִבּוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת, וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶלָּא בַּהַגָּדָה הַזֹּאת, לַעֲנוֹת בַּמַּהֲמוֹרוֹת, לְסַפֵּר בַּמִּלְחָמוֹת, בְּאַשְׁלָיַת הַחֵרוּת הַנּוֹאֶשֶׁת הַזֹּאת, זֶה מָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת". ("היום שאחרי" עמ' 98)

​​​​​​

אורלי מורג קוראת שירים מתוך הספר בתוכניתה "שחרית אישית" בקול המוזיקה, להאזנה.
 
"יכול להיות שמצאנו את קולה של התקופה. כישרון מושכל ואינטלגנטי. בכתיבה עוצמתית וכנה הדרה לוין ארדי עושה את הבלתי אפשרי, ומגדירה את הבלתי-מוגדר, פעם בעדינות ופעם בתקיפות, פורטת על מיתרי החולשה ומתוודה עליהם באורח יפהפה, ללא בושה או מורא...חוזרת למקומות האפלים, המבישים לכאורה, ומרבה לעסוק בהם ללא התנצלות. יש בה מסרים ולקחים אינסופיים שראוי שנאמץ קרוב לליבנו, ואולי אף נחקוק על איזה קיר. בכל אחד מחמשת השערים שב"היום שאחרי", לוין ארדי ממשיכה להצדיק את החוש השישי שלה, המיוחד והייחודי הזה". (מעריב און ליין, הביקורת המלאה)

 

"להדרה לוין ארדי אולי נמאס, אבל לי כנראה לעולם לא יימאס לשמוע ולגמוע את דבריה, בכל פורמט שהוא" (ירון פריד, מעריב)

"הדרה לוין, בשירה שלה, תופסת עמדה אופוזיציונית קבועה כנגד הזמן, והעימות שלה איתו הוא תמיד בשני מישורים: מישור אחד הוא הזמן הציבורי/קולקטיבי, מה שנקרא רוח הזמן, הצייטגייסט, והמישור הנוסף הוא הזמן האישי, השנים שעוברות, ההתבגרות. הראשון הוא הזמן הדוגמטי, זה שהופך את כל בניו לאסירים בבית סוהר של סדר המחשבה, והשני הוא הזמן המפחית את היופי, אם להשתמש במילותיה של הדרה עצמה... כמו תמיד אצל הדרה, מתחת למכבש ההתנגדות לזמן, כלוא הרצון הבוער: לחיות-עוד, לחיות-יותר. הדרה יוצאת נגד הזמן ובכך אומרת, הזמנים האלו שאנו חיים אותם מסרסים ומצרים את מידת החוויה שלנו ואת אופקי המחשבה שלנו...מה שהדרה עושה: מקבלת בפנים גלויות את אלומות האפלה הבוקעות מן הזמן שלה" (מתוך דברים של שני פוקר על הדרה והספר)
"ספרה החדש של הדרה לוין ארדי הוא מרבה רגליים תוכני, ממש כמוה. הוא נע בין האישי, הכללי והלאומי, משלב בין שירה ופובליציסטיקה, מחבר בין צ'ארלס בוקובסקי לכתבי תלמוד, ויוצא באמירה נחרצת אודות סוגיות פוליטיות בישראל הנוכחית ומצבה הלא־אידיאלי של האנושות היום. זהו ספר שואב, הגותי, שכל מי שמתעניין בפוליטיקה של הדברים, כמו בפוליטיקה במובנה הארצי יותר, ימצא עצמו נשאב בין רעיונותיו. וספוילר, במילותיה ממש: 'דרך אגב, לא יהיה טוב'". (עמי פרידמן, ישראל היום, הראיון המלא).

הדרה לוין ארדי, "הטום וייטס והבוב דילן הישראלית", היא מוזיקאית (סינגר־סונגרייטרית), משוררת, סופרת, וציירת. בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בהצטיינות יתרה, בקולנוע וטלוויזיה. כותבת מאמרים וטורים אישיים  (זמן ישראל, הארץ, וויינט, המקום הכי חם בגיהנום, העוקץ, בית אביחי), הוציאה 18 אלבומים עטורי שבחים, פירסמה 4 ספרים - שירה ופרוזה ("פאפיה זום", "ליקוי מאורות", "עד התוהו הבא – סטנדאפ על פי תהום", ו"השנים העצובות"). "היום שאחרי" הוא סיפרה החמישי. לביקורות על ספרה הקודם, ראו "השנים העצובות".
"הדרה היא בולדוזר תרבותי בגוף של בנאדם אחד. חילונית בירושלים, פסנתרנית שעושה Fאנק ורוק, אייקונוקלסטית נחושה בעלת שמחת חיים והומור שחור בו זמנית...אינטלקטואלית בזירת הפופ. במילים מבריקות, ברהיטות ובאנינות, היא נוגסת בכל הפרות הקדושות" (Tablet Magazine)
לרכישת הספר, לברורים ולהזמנת הופעה או מפגשי־אמן, על ספר ויין, בסלון ביתכם או בכל מקום הקרוב ללבכם - דברו עם הדרה, דרך "צרו קשר" באתר זה, בפייסבוק, באינסטגרם, או במייל: hadaranews@gmail.com - והספר יישלח אליכם.
​​
לתיאום שיחה\ראיון\כתיבת טור דעה או טור אחר\הרצאה\הצעת עבודה\כל עניין​ - דברו עם הדרה 
 
 
 
 
 
print aftermath 2.jpg

ציור העטיפה: הדרה לוין ארדי

לברורים ולהזמנת מפגש אמן, דברו איתי

bottom of page