וריאציות על תמונה משפחתית - טרוף־טורפתי
המקרא קורא ומתערב לי בַּזמנים ובַהגיונות. כשחשבתי מחשבות נוגות על קונצנזוס וחירות מדומה, קראתי שוב את מלכים א' פרק כב', מחוץ לזמן ומחוץ לכלל, וכתבתי את המאמר הלא־קצר "מחשבות נודדות ונוגות על קונצנזוס וחירות מדומה".
והיום, כשאני מנסה לפענח את סידרת הציורים "וריאציות לתמונה משפחתית" שנחתה עליי הלילה במין דחיפות והתעקשות אינסומנית, נדמה לי שזה קשור לאי־נחת לקראת יציאת הספר החדש "היום שאחרי", ולפרק "טרוף־טורפתי" מתוכו, ששמו (של הפרק ושל אחד השירים בו) לקוח מפרשת "ויחי" החותמת את ספר בראשית, פרק כ"ז עד כ"ו, בסיפור יעקב־ויוסף־ואחיו שהולך איתי שנים רבות. קצרה היריעה להעלות כאן את כל הנושאים העולים שם, בסיפורי יוסף־ואחיו, ויוסף־ויעקב, הנוגעים לי מאוד, כולל כל הפניות הסיפוריות והדרכים הצדדיות, כולל כל הסכנות והאותות על מצבו ויצרו של האדם ושל האנושות (החֶברה, אם תרצו), שאין מהם מוצא, ושנגעתי בהם בספר החדש "היום שאחרי" בכל הפרקים, אלא שבפרק "טרוף־טרפתי" נגעתי (גם) במקורות האישיים מאוד, ובמערך העיצבובים שלהם.
בספר הקודם, "השנים העצובות", איזכרתי את יוסף־ואחיו בשני שירים, אמנם בחטף, אבל במלוא הכוונה. בכלל, נושאי "אחים", או הסיפורים שהבריות מספרות לעצמן על "ילדים בערמות" כדי להצדיק את היצר והרצון (הלא־חופשי) שלהם, כבר עלה בספר "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום". המקרא דווקא אינו נדרש לתירוצים והצדקות, הוא מספר על החיים מעבר לטוב־ולרוע כפי שהם, ואולי לכן טוב לי שם כל־כך, במקרא.
בכל אופן, מה עניין השם המפורש "טרוף־טורפתי" שבו הכתרתי פרק שלם? כשאחיו של יוסף השליכוהו לבור ו\או מכרוהו ישירות או דרך ידיים רבות לַמִּצְרִים (תלוי את מי שואלים), והביאו את כתונת הפסים מגואלת בדם ליעקב, יעקב הכירה מייד ואמר "כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף־טֹרַף יוֹסֵף", ואז התאבל על בנו ימים רבים, וגם כשקמו "כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה. וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו". כל־בניו קמו לנחמו אחרי שהשליכו בעצמם את יוסף אחיהם ובאו אל יעקב במרמה. והרי אין חדש תחת השמש, והכול טמון בקרבנו, גם מעשה האחים וגם מעשה יוסף וגם מעשה יעקב, וגם המספר, וגם תחילתו וגם סופו של הסיפור כולו, וגם המספרים הרבים שכל אחד מהם הדגיש את הדגשיו, להצדיק את חייו או להמציא להם משמעות בתוך הכאוס הקיומי הגדול, הפרטי והכללי. (ויש לזכור שכל אחד מפרש את המציאות ומאורעותיה כפי עמדתו הקדומה, מוטה מחיווטי התבונה שבמוחו, הנסתרים אפילו מהגיונותיו ומעצמו).
משם לקחתי את ה"טרוף־טורפתי", והרחבתי את משמעותו בחירות תלמודית שלקחתי לעצמי כתלמידת חכמים נאמנה, וכבת־פלוגתא חובבת מחלוקות ודיסוננסים קוגניטיביים לשם שמיים.
יעקב, אבי הפרטי והאהוב־תמיד, בערוב ימיו המבולבלים, היה מניח עליי את ידו, ומאֲהיל על שנינו־יחד תחת טליתו, ומברך אותי בברכת הבנים, כאפריים וכמנשה, ואני אהבתי את זה כל־כך, ולא תיקנתי אותו, ולקחתי את ברכת־הבנים הזאת ללב ולחיים בכל מאודי.
פתאום עכשיו זה מזכיר לי את שיכול הידיים של יעקב בברכו את אפרים־ומנשה, שיוסף ניסה להזיזו מהן, ויעקב התעקש. הוא התעקש על השיכול ועל הברכה, והיתה בו מין אהבה כזאת, אהבת יעקב ממש, שהפך את שני נכדיו האלה, בני יוסף, לבניו.
"טרוף־טורפתי" ("היום שאחרי", עמ' 34)
כְּשֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַלֶּהָבוֹת בִּסְדוֹם,
לֹא דִּבַּרְתִּי עַל הַמֶּמְשָׁלוֹת,
דִּבַּרְתִּי עַל הַנְּפָשׁוֹת,
דִּבַּרְתִּי עַל צְלִיבַת הַיְּשׁוּעוֹת.
חָלַמְתִּי חֲלוֹמוֹת שֶׁהִתְעַוְּתוּ עָלַי
כָּל בֹּקֶר, וְהִשִּׁילוּ מֵעָלַי אֶת שְׁמִי
לְהַשְׁלִיכֵנִי לְבוֹרוֹת.
הַחֲרָדוֹת חָגוֹת עַל פֶּתַח הַשָּׁמַיִם
כְּעֵיטִים עַל שְׁמוּרָתָם הַמְּעֻנָּה
בְּדַעַת וּבְמַחְסוֹר.
חָשַׁבְתִּי עַל זֶה.
לֹא חָשַׁבְתִּי עַל הַמֶּמְשָׁלוֹת.
חָשַׁבְתִּי עַל הַבְּדִידוּיוֹת וְעַל שְׂרִיגֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת
וְאֵיךְ טָרֹף־טֹרַפְתִּי לְיַעֲקֹב,
בַּת לִזְקוּנָיו,
זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלִּי דּוֹמֶה לְפָנָיו
אֲשֶׁר רָאִיתִי צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלַי
וְלֹא שָׁמַעְתִּי,
וּבָאתִי עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ,
וְאֵינִי מַבְדִּילָה בֵּין אָבִי לְבִתּוֹ.
> לרכישת הספר, "היום שאחרי" או "השנים העצובות", לברורים ולהזמנת הופעה או מפגשי־אמן, על ספר ויין, בסלון ביתכם או בכל מקום הקרוב ללבכם, דברו איתי, דרך "צרו קשר" באתר זה, בפייסבוק, באינסטגרם, או במייל: hadaranews@gmail.com - והספר יישלח אליכם.
> הופעה: ביום ראשון 5.1.25 בלבונטין 7 ב 20:00 בדיוק. הופעה מתחילה בזמן. פרטים וכרטיסים כאן.
> הציור: מתוך הסידרה "ורציאציות על תמונה משפחתית", אקריליק על נייר, פנוי לרכישה. ציורים נוספים ניתן לראות ולרכוש כאן.
Comments