הדברים ששולחים אנשים לבית משוגעים

תמיד מרחפת מעלינו שיחת־היום על "הדברים הגדולים": מלחמה־ושלום, טראומה קולקטיבית, השואה, השואה השניה, אחווה־ותקווה וכבוד־האומה, הכלכלה־הכללית ומדדי ההשקעה של אילי ההון־והנדל"ן, הכיבוש, האקלים, המגפה, הזר והאלמנה, החגים, התיקונים, הדעות והמחאות והילולת הכזבים של הבחירות (כאילו משם תיפתח הטובה). אבל "אלה לא הדברים הגדולים ששולחים בנאדם לבית משוגעים". מה שבאמת הורס לאנשים את החיים או שולח אותם לבית משוגעים הוא "נחיל הזוטות" היומיומיות, הממשיות, הישירות, השוחקות ורומסות את מה שנשאר מכבודם וחירותם.

בשעה שהציבור (על פרשניו ויידעוניו) עסוק "בדברים הגדולים", דעתו מוסחת מן העוולות והמצוקות המתרחשות מתחת לאפו, ומתחת לאפן של המחאות (ותחת כל הממשלות, עוד מלפני המשברים המתחדשים והמלחמות), והוא הופך שותף להעמקת העוולות והמצוקות (שלו ושל הפרטים בקרבו) בהסח הדעת, ומעצם הסחת הדעת הקולקטיבית הזאת.

כל השבוע (או כל החיים), שברתי את הראש על מה מדברים בחגים, בתיקונים, במיקרו־הרצאות, בימים מיוחדים, כשאתה מוזמן לומר דבר לימוד מהשירה ומן הימים (הנוראיים בדרך כלל), דבר שישיק לימים עצמם, שיניע משהו בסדרי עולם, אם שירה בכלל יכולה. אני תמיד נמשכת לרותחין הרוחשים מתחת למראית־העין של הדברים, המסתתרים מאחורי שיחת־היום, הנדחקים מפניה, ומוסווים על יד "הדברים הגדולים". ולעתים קרובות נשבר לי מעצמי, מזה שאין לי איזו תקווה גדולה להביא לאומה (כלומר, לקהל המצומצם שמקשיב ושומע), אלא לחזור שוב ושוב על אותה אֵימה. ולפעמים מתוך מיאוס מהאימה הקיומית הזאת, בא לי לזרוק את עצמי מול הלשבור־את־הראש הזה, ופשוט להביא איזה יופי־של־שיר כזה, ולברוח. כלומר, להתכנס בחשכת התוהו ולהמשיך לרטון על חוסר התוחלת ועל אוזלת היד ביני לביני, הרחק מעינו המצליפה של הזולת המצפה לגאולה (בכל מחיר ותחת השפעה).

אבל למדתי עם השנים האוזלות במהירות (ועם היופי שאוזל עימן), לא למהר לזרוק את עצמי ככה, אלא להתעקש על מקומי־שבעל־כורחי, במצוות אהבתם של אבי ואמי, שהיו אוהבים לי כמו שאיש לא אהב, ולהתעקש על מה שבוער לי בעל־כורחי־ועצבוני לומר, ולוּ לכבוד מה שנשאר מכבוד האדם.

ובתיקון שבועות, כשהכול היו עוסקין "בדברים הגדולים", קראתי את שירו של צ'ארלס בוקובסקי:

שרוך הנעל מאת צ'ארלס בוקובסקי * תרגום: הדרה לוין ארדי

אישה, תקר בגלגל, מחלה

תשוקה: פחדים שמולך,

פחדים יציבים כל־כך

שאפשר ללמוד אותם

כמו חתיכות על לוח שחמט…

אלה לא הדברים הגדולים

ששולחים בנאדם לבית משוגעים.

מוות – הוא מוכן אליו, או

רצח, גילוי עריות, שוד, שריפה, מבול...

לא, זו סדרה מתמשכת של טרגדיות קטנות

ששולחת בנאדם לבית משוגעים…

לא מות אהובתו,

אלא שרוך שנקרע (בדיוק) כשאין זמן.

אימת החיים

היא אותו נחיל של זוטות

שיכולות להרוג מהר יותר מסרטן

ושהם תמיד שם -

לוחיות רישוי או מיסים או רישיון נהיגה שפג תוקפו,

או גיוס עובדים או פיטורין,

משהו שאתה עושה, או משהו שעושים לך, או

(עצירויות, קנסות על עבירות תנועה,

צרצרים או רככת, עכברים או טרמיטים),

מקקים או זבובים או

חור ברשת או נגמר הגז או יותר מדי גז,

הכיור נסתם, בעל הבית שיכור,

לנשיא לא אכפת וראש העיר מטורף.

מתג החשמל שבור, המזרון כמו דָרְבָּן;

105 דולר עבור טיפול רכב,

קרבורטור ומשאבת דלק בכל־בו;

וחשבון הטלפון עלה, והשוק במשבר,

והידית בשירותים שבורה

והאור הלך -

האור במסדרון, האור הקדמי, האור האחורי,

האור הפנימי;

חשוך יותר מהגיהנום

ויקר פי שתיים.

ואז תמיד יש כינים\פשפשים וציפורניים חודרניות

ואנשים שמתעקשים שהם

החברים שלך;

תמיד יש את זה וגרוע מזה;

ברז דולף, ישו וכריסמס;

סלמי מיובש, גשמים 9 ימים ברצף,

אבוקדו בחמישים סנט, ונַקנִיק־כָּבֵד סגול.

או לשרוד

כמלצרית בדיינר במשמרת מפוצלת,

או כמרוקן של סירים עם שתן,

או כשוטף מכוניות או שוליה של מלצר

או כגנב של ארנקים של זקנות

שמשאיר אותן צורחות

על המדרכות

עם ידיים שבורות

בגיל 80.

פִּתְאוֹם, שני פנסים אדומים במראה האחורית שלך

ודם בתחתונים שלך;

כאב שיניים, ו-979 דולר לגשר,

300 דולר לשן זהב,

וסין ורוסיה ואמריקה,

ושיער ארוך ושיער קצר ובלי שער,

וזקָנים בלי פרצופים,

והרבה ניירות גלגול

אבל בלי קסֵסה,

חוץ מקסיסה של יין

או אולי של ציפורניים.

עם כל שרוך קרוע מתוך מאה שרוכים קרועים,

גבר אחד, אישה אחת, דבר אחד

נכנס לבית משוגעים,

אז היו זהירים

כשאתם מתכופפים. *** ושיר עם מילים פשוטות ושאלות לא־פשוטות:

1. מוזמנים לרכוש את הספר "השנים העצובות", ישירות דרכי. בפרטים בקישור.

2. מוזמנים לרכוש ציור (מקור או הדפס) חתום ומוקדש, לבחירתכם.

3. הכי מוזמנים להזמין מפגש־אמן אינטימי לשיחה על ספרות ושירה, ועל החיים שמאחורי השירים ובתוכם (ויין גם).

4. הופעה קרובה ופתוחה באוגוסט: יום שני 19/8/24בלבונטין 7 ב 20:00 בול. תרשמו לעצמכם.

הצליחו והצילו!